<h1>שו"ת הרשב"א ח"ה סימן י"ב</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ומה שאמרת שנראה כי אותה ששנינו [זבחים שם] שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין, לאו למימרא שהיה מניחן בשעת העבודה, דאם כן הרי זה יתור בגדים. וכתבת דלישנא דמניח קא דייקת שלא היה מניחן בשעת העבודה, שאם כן הול"ל ששם היו מונחין, וכל עצמו לא בא להשמיענו אלא דהמצנפת היתה בגובה של ראש ולידע כמה הפרש יש בין ציץ למצנפת דהיינו כשיעור תפילין, כדקאמר שהיה שם מניח תפילין. וקצת ראיה יש שלא היה מניחן בשעת הציץ, דהא ע"כ שלשה פתילין יוצאין מן הציץ וצריך שיהא האמצעי הולך על פני גובה הראש להעמיד המצנפת, ואם היה שם תפילין הוה ליה הפתיל על התפילין ואין זה נכון. ע"כ לשונך.
והנני משיב על אחרון ראשון. מה זאת שהקשית אם יהיה הפתיל הולך על התפילין, וכי אסור להניח עליהם אפילו פתיל אחד, והלא אפילו המחמירין לא אמרו [ב"מ ק"ה ע"ב] אלא ריבעא דריבעא דפומבדיתא דהוי משוי, הא לאו הכי שרי, וכי אסור להניח טליתו על התפילין. וזה אף לדברי רש"י שכתב שיש חוט (וכו') [אחד] יוצא מן הציץ כנגד גובהו של ראש והולך על המצנפת. אך הר"מ (נראה) [נ"ר] כתב דאין בציץ אלא חוט אחד דמחבר שני ראשי הציץ מאחריו ונקשר על המצנפת, כי הציץ הולך על מצחו עד אחרי אזניו ומשם פתיל תכלת יוצאת וקושר שני ראשי הציץ, וכן משמעות המקראות. ואף הרמב"ם ז"ל כתב כן [פ"ט מכלי המקדש ה"ב]. גם ממקום שבאת מלישנא דמניח ולא קתני מונחין, (ואי) [וכי] מונחין שם לעולם או מעכבין הם בעבודה דליתני ששם מונחין. ועוד דאגב חורפיה לא עיין בה מר, דהא תניא בריש ערכין [ג' ע"ב] הכל חייבין בתפילין כהנים וכו' ודייק עלה פשיטא ופרקינן כהנים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך כל דאיתיה במצות של יד איתיה במצוה של ראש והני כהני הואיל וליתנהו במצוה של יד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו אימא במצוה של ראש לא ליחייבי קמ"ל דלא מעכבי אהדדי כדתנן תפילה של יד אינה מעכבת לשל ראש ושל ראש אינה מעכבת לשל יד, ואקשינן מאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא חוצץ דבר בינו לבין בשרו דראש נמי הא כתיב ושמת המצנפת על ראשו, ופרקינן (הכא) [תנא] שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניחין התפילין, אלמא אף בשעת עבודה יכול להניח של ראש דאילו שלא בשעת העבודה בין דיד בין של ראש היה יכול להניח דליכא חציצה, ואין זאת צריכה לפנים.
ומה שהזקיקך לומר כן כדי שלא יהא מותר בבגדים, אישתמיטתיה מיניה דמר (דא) [הא] דאמר ר' יוחנן [זבחים י"ט ע"א] לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, כגון ב' מעילים וב' מכנסים וב' אבנטים וכיוצא, וכדגרסינן בירושלמי [עירובין פ"י הי"ג] על דעתיה דרבי חנינא איזהו יתור בגדים ב' כתנות ב' מצנפים ב' מכנסים וכו' ע"כ, אבל שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים ועבודתו היא כשרה, אלא אם כן הוא במקום עבודה דהתם אסור משום חציצה וכשיש בו שלש על שלש חוצצת או דבר חשוב כצלצול, וכדאמר רבא משמיה דרב חסדא במקום בגדים נימה אחת חוצצת שלא במקום בגדים ג' על ג' חוצצות פחות מג' על ג' אין חוצצות, ואמרינן עלה לימא פליגא אדרב יהודה בריה דר' חייא דאמר לא שנו אלא גמי אבל צלצול קטן חוצץ, ופרקינן שאני צלצול קטן דחשיב, ואיתא בפרק המוצא תפילין [עירובין ק"ג ע"ב] בגמרא כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי. וכ"פ הרמב"ם ז"ל [פ"י מכלי המקדש ה"ט] והראב"ד ז"ל. מעתה מקום תפילין שבראש כיון דשערו היה נראה בין ציץ למצנפת [נמצא] שאינו מקום בגדים, ונמצא כשמניח שם תפילין אין זה יתור. ולא עוד אלא אפילו למ"ד שלא במקום [בגדים] ג' על ג' הוי יתור, תפילין (נמי) לא הוי יתור, דתפילין שיעורן אצבעים כציץ וכמו שמוכיח במדרש, וכן כתבו התוספות בפרק המוצא תפילין, ואין תפילין דומין לצלצול קטן. ואפילו למ"ד דצלצול קטן כיון דחשוב לא בטיל והוי יתור ואפילו שלא במקום בגדים ואפילו שלא במקום עבודה כגון שמאלו או ימין ועל פס ידו, דוקא צלצול דמתוך חשיבותו אדם מניחו ואפילו לאחר תשמישו ומבטלו במקומו, אבל תפילין דע"כ מסלקי בלילה ובשעת שינה ובשעה שהוא נכנס לבית הכסא אינו מבטלן במקומן ולא הוו יתור בגדים.
